סיפור שהיה כך היה…לפני כ-8 חודשים לערך, טיילתי ביום שישי עם הוריי בשוק מחנה יהודה בירושלים, לאחר שיטוט בין הדוכנים עצרנו לארוחת צהרים באחת מן המסעדות האותנטיות בתוך השוק. בגלל הביקוש הרב למקום, בעלי המקום מצופפים אנשים שאינם מכירים איש את רעהו באותו שולחן.
אותנו הושיבו ליד זוג מקסים  בשם קרן ורוני , אבא שלי הוא אחד האנשים הידידותיים, נחמדים ובעלי לב ענק שאני מכירה ובתור אחד שכזה אחרי שתי דקות בדיוק פתח עמם בשיחה ערה למדי.
רוב השיחה נסבה על תחום עיסוקו שזה  שווה פוסט בפני עצמו, רגע לפני שנפרדו דרכנו ציין בפניהם שלבת שלו יש בלוג מקסים בשם" הבית של עידה".
חצי שנה לאחר מכן התקשרה אלי קרן והזכירה לי את המפגש האקראי בשוק, כמובן שזכרתי .. ומכאן מתחיל הסיפור הרגיל שלנו של שיפוץ ושידרוג הבית.
קרן סיפרה לי שהיא רוצה להפתיע את בעלה ליום הולדתו וכאשר הם יבלו בחופשה משפחתית אני ונטע נעמול על עיצוב הבית.
קרן ציינה בפני שהיא רוצה לטפל בחללים הבאים: כניסה לבית, מסדרון, סלון, פינת אוכל ולבסוף בגינה של הבית שברבות הימים הפכה למחסן של הבית. היא לא ידעה לאיזה כוון היא רוצה לקחת את  הבית אך בהחלט היה חשוב לה לשמור על קווים נקיים ומצד שני ליצור אווירה חמה ונעימה.
קרן ואמה  המקסימה (שתיהן נראות ביחד כמו אחיות וחברות יותר מאשר אם ובת) הצטרפו אלינו ליום קניות אחד מרוכז בו רכשנו את הדברים המרכזיים: ספה, שולחן קפה ומזנון, מכאן העבירה לנו קרן את המושכות כוון שגם היא רצתה להיות מופתעת.
את הריהוט הסלוני הישן שהיה מורכב מספת תלת ודו וחסם את החלל החלפנו בספת רייש, כאשר את השייז לונג  מיקמנו בכוון היציאה לגינה. כך יצרנו חלל פתוח ומרווח יותר.
את בעיית הישיבה פתרנו בעזרת הוספה של הדום. על הקיר הארוך והנמוך המפריד בין הסלון למטבח הנחנו פלטת עץ אלון אשר משמשת גם כמדף.
במקור נשען על קיר זה מזנון גדול מאוד וארוך בגוון חום כהה, כדי ליצור מראה מאוורר יותר בחרנו במזנון מדורג בשילובים של שמנת בחזיתות ומסגרת מעץ אלון.
מבחינת צבעונית בחרנו בשילובים של בז', חום ותכלת-טורקיז. הספה עצמה היא בגווני חום והכריות נוי הם שילובים של כל הצבעים יחדיו.
בגלל סמיכות פינת האוכל לסלון הדבקנו על גבי הקיר טפט פרחוני בצבעוניות דומה.
כשקרן, רוני ושני ילדיהם חזרו הביתה מהחופשה ציפתה להם ללא ספק הפתעה נעימה.