למרות העובדה שאני אישה של מילים, שאוהבת לכתוב ונהנית להפליג בתיאורים צבעוניים ולעתים רגשניים, לא הצלחתי למצוא את המילים שיתארו את יום החתונה שלנו, וגם אם הייתי מגייסת לעזרתי את גדול הסופרים והמשוררים בדורנו, ספק אם הייתי מצליחה לתאר במדויק את מה שעבר עליי ביום הזה שהיה יום פלאי ויחיד במינו. התרגשות, שכרון חושים, התרוממות רוח, תקווה, הקלה, גאווה, נחת, שמחה, התפעמות וקדושה הן כמה מילים שקפצו לי לראש, אבל גם שילוב של כולן לא ימחיש את האהבה הגדולה שהיתה שם בערב הקסום ההוא, שבעצמי לא הבנתי עד כמה רציתי בו, וגם היום, כאשר אני נזכרת בערב הזה, דמעות של התרגשות מציפות את עיניי.
חבר טוב שהתקשר אליי למחרת אמר שהרגיש כאילו אפשר היה להכריז על שלום עולמי באותו ערב, ואכן מי שמכיר את סיפורי האישי מבין שהחתונה שלנו לא הייתה עניין של מה בכך, לא אירוע מובן מאליו ולא ערב שתוכנן חודשים ארוכים מראש. החתונה שלנו הגיעה אחרי שילדתי את אורי שלי, אחרי שהתאהבתי ביריב, אב-בני ומי ששנים היה החבר הכי טוב שלי, ואחרי שקנינו (ועיצבנו) יחד את בית חלומותינו. כן, בסדר הזה. החתונה שלנו הייתה, יותר מכל, ציון מרגש של הדרך שעברנו יחד, הוכחה ניצחת לכך שניסים מתרחשים במציאות ושאסור לאבד תקווה, ובעיקר חגיגה גדולה של החיים המשותפים שבנינו!
ואחרי ההקדמה הזאת הרשו לי לקפוץ אחורה בזמן; באמצע החורף, כמה שבועות לפני שפרץ לחיינו וירוס הקורונה והעולם שהכרנו החל להשתנות, החלטנו יריב ואני להתחתן (בדיעבד, מזל גדול שהספקנו!). החלומות על מסיבת קיץ גדולה פינו מקומם לחתונת חורף קטנה ורומנטית, ובחרנו להתחתן בטקס צנוע בבית הוריי בנוכחות בני-משפחה קרובים בלבד. כך קבענו תאריך (עשרה ימים קדימה) והתחלנו לתכנן, להתכונן ולעדכן. כבר בימי ההכנות הראשונים לחתונה, אחזה בנו התרגשות גדולה, והבנו שלא נצליח לשמור את כל השמחה הזאת לעצמנו, ולכן בספונטניות המאפיינת אותנו החלטנו להרחיב את מעגל המוזמנים, אבל לשמור על התאריך המקורי שנבחר.
וכך יצאנו, נטע ואני, לחופשה קצרה מהעבודה (אירוע נדיר לכשעצמו), והתחלנו לתכנן את החתונה כשלרשותנו עשרה ימים בלבד. נטע שעבדה בעברה בהפקת אירועים, תכננה עבורנו לו"ז צפוף; בנינו רשימת מטלות עמוסה במיוחד וקיווינו שבעשרה ימים נצליח למצוא אולם, לתפור שמלה, לבחור מאפרת, לצאת לטעימות מאתגרות (יריב טבעוני), למצוא צלם ותקליטן, וכמובן לעצב ולשלוח הזמנות! (ותודה למי שהמציא את הוואטסאפ). לשמחתנו הרבה לא קשה למצוא אולם בעיצומו של חודש ינואר, ולא מסובך להחליט החלטות כשאין זמן להתלבט. היה ברור שנרצה להתחתן ביפו אהובתנו ולכן הבחירה ב"בית על הים" שממנו אפשר לראות את הים, את תל-אביב ואת יפו העתיקה, נראתה טבעית מאוד. גם הבחירות האחרות נעשו בטבעיות ובלי לחץ (בלי לחץ שלנו. נטע הייתה לחוצה מאוד!), ואפילו הספקתי להגיע פעמיים למדידות ולהתאמות של שמלת הכלה J (מעצבות הבית של עידה כמעט התעלפו כששמעו שיש לי פחות מעשרה ימים לבחור שמלה).
בחלומותיי הוורודים ביותר לא יכולתי לדמיין את הרגע שבו אפסע לחופה עם יריב אהובי והחבר הכי טוב שלי, ועם אורי בננו. לפעמים אני עדיין מתקשה להאמין שהחלום הזה אכן התגשם, אחרי שחיכיתי לו כל-כך הרבה זמן. והנה השיר שליווה אותנו לחופה:
מחכה
מילים: ריטה
לחן: עידן רייכל
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יירגע בנו, משהו ייגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.
וזה יבוא, כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא, בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו
קרדיטים:
מקום: בית על הים (צוות מקסים) צילום: אסף ספקטור עיצוב מקום: לילך עיצוב ארועים (פוסט נפרד) שמלה: ענבל רביב איפור: ורד גני קייטרינג: מזל טלה
ף
