צילום : דבורה שוורצמן
שנה חדשה בפתח והיא שונה מקודמותיה באופן מרגש במיוחד! אומנם עדיין מסמלת התחלה חדשה, אך הפעם, יותר מתמיד, נושאת בחובה הבטחה גדולה!
כל מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לכתוב על חוויותיי האישיות, ואכן השנה האחרונה הייתה מרגשת וממלאת מאוד, ולכן לקראת ראש השנה לא אשתמש הפעם בקלישאות מתקתקות ובמילים 'פריחה', 'שגשוג' ו'התחדשות'. במקומן אשתף באור גדול וסוחף:
נטע, אחותי האהובה, ואני ילדנו שתינו, בתיאום כמעט מושלם (בהפרש של שבועיים וחצי) שני בנים בריאים ומתוקים! לנטע זהו בנה השני, ולי זהו ילדי הראשון, אחרי לא מעט (אלא דווקא המון, למען האמת) ניסיונות, תקוות, אכזבות, תחינות, תפילות וציפייה.
את הבחילות, את הבדיקות, את החששות ואת ההתרגשות של החודשים האחרונים, העברנו יחד בבית של עידה, בין כריות, שטיחים וגופי תאורה (ככה זה כשיש קשר טוב בין אחיות), ולקראת הלידות יצאנו לטייל (ולהצטלם) במגרש הביתי שלנו, הלוא הוא שוק הפשפשים. התמונות האלה, שאותן צילמה דבורה שוורצמן המקסימה והמוכשרת מסמלות עבורי מסע ארוך שהסתיים (ובה בעת מתחיל) באושר גדול וצבעוני!
מצרפת פזמון משיר שהקדיש לי אחי האוהב:
עד מחר / אביתר בנאי
אסור לך לחשוב
כשאת כל כך עייפה
צאי לטיול לאור זריחה.
רחוקה מהבית
השביל לחזור נמחק
הולכת על חבל דק.
הלילות ארוכים
בלי לדעת למה
בורחת ואין רודף.
עד מחר
עוד מעט
ילד רץ אלייך
מחבק אותך!
שנה מרגשת ומאושרת לכולנו!
