דקה וחצי לפני שהסתיים החופש הגדול, טסנו יריב, אורי ואני, עם כל המשפחה המקסימה של יריב לאי סקיאטוס שביוון. אל תרגישו מוזר אם אינכם מכירים את השם, גם אני, חובבת חופשות שכמותי, לא שמעתי עליו עד לפני חודש, אבל מדובר באי יווני מקסים ויפהפה על כל קלישאותיו היווניות; טברנות מקושטות, חופים פסטורליים ווילות לבנות המעוצבות בצניעות נוסטלגית.
אכן סגנון העיצוב והשיק היווני קרצו אליי מכל פינה, צנועה ומפוארת כאחת, וכללו הרבה מפות כחולות משובצות, עצי זית, מרכזי שולחן מקושטים חול וצדפים, ומפיות כותנה לבנות קשורות בחבל. יותר מכל הייתה הווילה שבה התארחנו הפתעה גמורה ומשמחת במיוחד עבורי, בגלל שלושה דברים עיקריים: הנוף עוצר הנשימה הנשקף ממנה, גודלה העצום (אפשר היה לשוטט בה בלי לפגוש שום בן-משפחה אחר), ובעיקר סגנון העיצוב ששלט בה; בעלת הבית עמלה שנים רבות על עיצובה, ובאהבה רבה שניכרה מכל וילון ומכל קישוט, עיטרה את הבית בעבודות יד שהכינה, בווילונות סרוגים, ובעבודות מוזאיקה וויטראז'. אפילו כיסויי המיטה היו פרי עמל ידיה.
