טוב אין דרך קלה לספר את הסיפור הזה…ההורים שלי עברו לא מזמן דירה, מכוכב יאיר
לדירת גג בתל אביב, כמו כל מעבר ממקום אחד למישנהו זאת הזדמנות מצויינת לעשות סדר בדברים ובחפצים שנאגרו שנים
על גבי שנים. נוברים, ממיינים , מסדרים, מקטלגים ובדרך מחליטים לזרוק כלאחר יד שכיות חמדה כדוגמאת
מפיות התחרה והקרושה, אני במו עיניי ראיתי, איך אימי כמעט מסרה ערימה ענקית של פריטי תחרה מדהימים.
סביר להניח שאם זה היה סרט קולנוע ,זה היה כנראה חלק מרגעי הדרמה בסרט אימה כאשר הסצינה כולה מצולמת בהילוך איטי.
דמיינו את הסצינה הבאה: אני אחרי יום עבודה, ישובה/שכובה פרקדן על הספה בביתם החדש של הוריי, צופה באימי אורזת מפות,
מפיות, וילונות ועוד.. לתוך שקית ואקום עם ריץ' רץ כאלו שמאכסנים בתוכן שמיכות חורף ביימות הקיץ,בעודי משוחחת
עם אימי נכנסת שכנה חביבה,הן מחליפות בינהן מילות נימוס בסיסיות כשלאחריהן מוסרת לה אימי את השקית המדוברת.
הייתי כחולמת…זינקתי מנומנמת ממקום מושבי הנוח, נעמדתי בין שתיהן וקבעתי באסרטיביות "סליחה אבל השקית הזאת שלי".
הסיפור המרכזי הזה מוביל אותי לשני סיפוריי משנה נוספים: החוש העיצובי שלי היה דיי מפותח עוד בילדותי, נולדתי וגדלתי ברחובות,
ובית הספר היסודי אליו הלכתי היה "סמלינסקי" כמידיי שנה פורסמה רשימת החוגים, כל חוגי התנועה והספורט היו מחוץ לתחום
ואני בחרתי בשמחה רבה את החוגים הבאים: מקרמה, אמאייל, תפירת ועיצוב דובונים רכים, ריקמה, ציור, פיסול
בבדים, תפירה, בקיצור נראה לי שהמסר הועבר, כל נושא מלאכת היד היה מאוד חזק אצלי. במסגרת חוג הקרושה סרגתי
אין ספור מפיות קטנות וחמודות דומות יותר לכיפה מאשר למפה, וילונות ואף כריות נוי. חלק מהמפיות האלו היו באותן ערימה.
סיפור נוסף באותו הקשר, על סבתא אינגה ומקומה בחיי כבר סיפרתי פה בבלוג, סבתי האהובה נפתרה בתחילת שנות ה-90,
להזכירכם שנות ה-90 המוקדמות לא מאופיינות בטוב טעם, הן בתחום אופנה (חולצות עטלף, קוקו בלוף) והן בתחום עיצוב הפנים
(צבע פיטצ'-כתמתם על הקירות, זוכרים?)כל נושא הוינטאג', שאבי שיק לא היה מוכר אז, כך מצאנו את עצמנו מוסרים
כלאחר יד, מעזבונה של סבתי האהובה אין ספור של תמונות גובלן, כלי קריסטל, מצעי תחרה עם ריקמה בעבודת יד, מפיות
כותנה מעומלנות ועוד פריטים שהייתי מוכנה היום לחרף נפשי עבורם. רק כעבור שנים ובראייה לאחור הבנתי את הפיאסקו.
אנחנו חזרה בשנת 2011, אני עומדת עם ערימה של מפות ומפיות בגדלים שונים ומחליטה שזה רעיון נפלא לשדרג איתם
כריות נוי , וציפיות לכריות לבנות ומשעממות, ומי שתוהה איך נעשה החיבור אז התשובה היא בעזרת תיפורים קטנים בנקודות
שונות ממש כמו פעם, עם חוט ומחט.
