זה אמנם לא הבית בבאר יעקב שהבטחתי לכם לפני שבוע אבל זה בית יפה אחר בראש העין.
לכל בית יש את הסיפור היחודי שלו ,הבית הזה יכול להתהדר בשני תארים, האחד זה הפרוייקט
הכי ארוך שלנו והשני הבית עם הכי הרבה גופי תאורה. אין סיבה מיוחדת נראית לעין מדוע הוא לקח לנו זמן רב,
שנינו לקחנו את הזמן והתקדמנו לנו באיטיות בתהליך ההלבשה צעד אחר צעד. שיר ויובל הגיעו אלינו דרך האתר,
זוג מקסים, נעים וחברותי מאוד, שיר היא מנתחת מערכות ויובל יועץ פיננסי, לזוג 4 בנות חינניות שיודעות
בדיוק מה הן רוצות. אמו של יובל מתגוררת עמם ביחידת דיור נפרדת בתוך הבית. אנחנו התבקשנו לטפל
בחלל המרכזי, בחדר השינה, ובשידרוג וסטיילינג של חדרי הבנות והסבתא.
מדובר בבית שמח ועליז במיוחד, בחנוכה בדיוק לפני שנה היינו אני ונטע ביום הקמה, אני זוכרת שברגע
מסויים נכחו בבית :אני , נטע, ניעד שאמון על כל התליות והקידוחים, שיר, יובל, 4 בנות המשפחה ועוד
כ -10 ילדים (אני ספרתי) שהגיעו ביום זה להדלקת נרות ופעילות סביבונים ששיר אירגנה עבורם.
בכל הבלאגן יובל החליט שזה בדיוק הזמן לפרוט (בכשרון רב, אני מודה) על הפסנתר, ממלא אחר בקשות
הילדים לשיר זה או אחר, כמובן שגם אנחנו הצטרפנו לבקשות.
מנסות לתמרן ביו המטלות שלנו לבין החגיגה שמתרחשת סביבנו. אני דרך אגב ביקשתי ממנו לנגן את "האמנם"
של לאה גולדברג, אני מאוד אוהבת שירים עבריים אבל אם מבקשים ממני לבחור אחד יחיד ומיוחד, זה השיר…..
"ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב…." טוב סטיתי קצת מהעיקר, נתחיל בחדר השינה ,
כפי ששמתם לב מדובר במבנה מיוחד ולא שגרתי בו חדר הארונות נמצא בתוך חדר השינה ומופרד בקיר נמוך משאר החדר.
שיר רצתה חדר שינה נעים ומרגיע, את הריהוט הקיים החלפנו בריהוט בגוון שמנת בגלל הגודל היחסית קטן של הקיר
מיקמנו שתי שידות לילה קטנות מימדים, עם מגירה ומדף לספרים אותן תלינו על הקיר.
מעל השידות מיקמנו 2 מנורות לילה מפליז שמחוברת לקיר כדי לחסוך מקום על השידה. את קיר חדר השינה
חיפנו בטפט בגווני התכלת, חום ויצרנו איזכור נוסף שלו על ידי מיסגורו ותלייתו על הקיר.
בפינת החדר מיקמנו כורסא אותה מצאנו בשוק הפשפשים, הסוחר נשבע לנו שהיא בת כ-70,
צבענו וריפדנו אותה מחדש.ליד הכורסא הצבנו שולחן קפה קטן.
מקום קלאסי לקרוא ספר ולהרגע לאחר יום עבודה. את פינת העבודה שנמצאת אף היא בחדר סידרנו ואיבזרנו
ואם הזכרנו בתחילת הפוסט תאורה, ספרנו כ-10 גופים רק בחדר שינה עצמו.
להשלמת האווירה הוספנו כהרגלנו וילונות שמנתיים ארוכים שכמובן נתפרו
אצל רעות המקסימה "מדומיין" .(הרצל 55, תל אביב) כל כך שמחתי שבאחד מהצילומים פתחתי את החלון כדי
לסדר את הוילון ואיתמר הצלם הצליח לתפוס את הוילון מתנפנף ברוח. רגע של נחת.
ולפי מיטב המסורת של "הבית של עידה" מאחלות כל ליבנו למשפחה הגדולה והשמחה הזאת חיים
מאושרים ורגועים בביתם המחודש ובעיקר הרבה חגי חנוכה שמחים כמו שאנחנו זכינו לראות.
