שנה חדשה (ומרגשת!) בפתח, אבל נתחיל מהסוף; כשפנו אליי ממערכת עיתון 'לאישה' וביקשו ממני לספר את הסיפור שלי, התלבטתי לא מעט. נכון, מי שמכיר אותי (וגם מי שעוקב אחריי בבלוג, בפייסבוק או באינסטגרם) יודע שאני נהנית לשתף בפרטים רבים מחיי, אך הסיפור הזה היה סיפור שהעדפתי לשמור לעצמי. לא רק כי בלבל אותי, שאב אותי, טלטל אותי וטרף מחדש את כל הקלפים שקיבלתי (או כך לפחות חשבתי), אלא בעיקר מפני שעד היום לא הרשיתי לעצמי להתרגש ממנו באמת, אולי כי חששתי שהעיסוק באושר (חמקמק שכמותו) יערער אותו… למרות זאת לאחר חשיבה לא מבוטלת, בחרתי לחשוף את הסיפור האישי שלי ולהראות גם את הצד הזה שבי:
לפני כמה שנים מצאתי את עצמי מתמודדת עם החלטה קשה והופכת-בטן (תרתי-משמע), ובחרתי לוותר על זוגיות ולצאת למסע אל הילד שרציתי כל-כך.
אני רוצה לנצל את השנה החדשה ולהבטיח לעצמי הבטחה חשובה: לזכור את הסיפור הזה, לזכור שהחיים מלאים תפניות מפתיעות, שגם רגעים קשים מנשוא יכולים לשאת בחובם הבטחה לאושר גדול, ולעולם לא להפסיק להקשיב לעצמי, להשתחרר ולזרום עם מה שהכי טבעי לי. עכשיו סלחו לי, אני חייבת לרוץ לחבק את אורי שלי J
מצרפת לכם לינק לסיפור כולו
תודה לך 2018, היית טובה אליי.
ברוכה הבאה 2019, סומכת עלייך שלא תאכזבי!
באהבה גדולה,
עידה.
